פתלטים הם כימיקלים המשמשים ליצרת תכונות פלסטיות (plasticizers) במוצרי צריכה, ויש להם יכולת לשבש פעילות אנדוקרינית בחיות ובבני אדם. הם נמצאו במתאם עם השמנה במחקרי חתך ומספר מחקרים אף מצאו קשר סיבתי בין השימוש בהם לבין השמנה.
עוד בעניין דומה
יחד עם זאת חסרות הערכות של שינויי משקל בעקבות חשיפה לחומרים אלה. קבוצת חוקרים אמריקאים פרסמו החודש מחקר בכתב העת Environmental Health שמטרתו להעריך את הקשר בין ריכוז ביומרקרים של פתלטים לבין שינויי במשקל ומשקל בקרב נשים לאחר מנפאוזה.
החוקרים ביצעו מחקר חתך רוחב (N = 997) וניתוחי עוקבה ארוכי טווח (N = 660) בקרב משתתפות במיזם 'בריאות האישה' שהיו לאחר גיל המעבר. נמדדו 13 מטבוליטים של פתלטים יחד עם קריאטינין בדגימות שתן בתחילת המחקר. משקל וגובה נמדדו בתחילת השנה, שנה 3 ושנה 6 לחישוב מדד מסת הגוף (BMI).
החוקרים השתמשו במודלים של רגרסיה לוגיסטית רב-משתנית על מנת לחקור את הקשר בין כל מרקר ביולוגי של פתלטים לבין BMI.
בניתוחי חתך, ריכוזי השתן של כמה סמנים ביולוגיים היו קשורים באופן חיובי עם שכיחות השמנת יתר (לדוגמה, כמות מטבוליטים של - 2-ethylhexyl ΣDEHP. בניתוחי אורך, מגמה של עלייה במשקל בין משקל התחלתי לבין השנה השלישית, נצפתה עבור phthalateי(2-ethyl-5-oxohexyl) phthalate,יmonoethyl phthalate (MEP), monohydroxyisobutyl phthalate (למשל + 2.32 ק"ג [95% CIי0.93-3.72] עבור ריכוז MEP, מגמה p <0.001). לא נצפה קשר סטטיסטי מובהק בין המרקרים הביולוגיים לחשיפה לפתלטים לבין עלייה במשקל במעקב השש שנתי.
מסקנות: פתלטים מסוימים עלולים לתרום לעלייה קצרת טווח במשקל בקרב נשים לאחר גיל המעבר.
מקור:
תגובות אחרונות