על פי החוקרים, מחקרים שעוסקים בחבלת מוח הם ניסויים או כאלה שמשמשים למטרה קלינית או פרוגנוסטית. במחקר זה, לעומת זאת, מבקשים החוקרים לעשות שימוש בדגימות מתוך נתיחות שלאחר המוות על מנת לענות על שאלה רפואית-משפטית נפוצה.
עוד בעניין דומה
לצורך כך, בדקו החוקרים 21 מקרים ו-4 בקרות. דגימות שמייצגות את המקרים הופקו ישירות מאזור הפגיעה במח, קובעו בפורמלין 10% במשך 24 שעות ושומרו באתנול 70%. על פי החוקרים, שימוש בשיטה זו משפר את התוצאים שמפיקה אימונו-היסטוכימיה (Immunohistochemistry - IHC).
בnסגרת עיבוד הדגימות, מצאו החוקרים שנוגדן הניורופילמנטים הראה אקסונים בצורת חרוזים (Beaded axons) מרגע הבדיקה הראשון. לאורך זמן, האקסונים הגבירו את צפיפותם והיקפם ככל שזמן ההישרדות התארך.
שינויים אלה החלו בחומר האפור כשעתיים לאחר שהחבלה נצפתה סביב הכלים ובאזורי הדימום. לאחר 24 שעות, אקסונים בצורת חרוזים נצפו בחומר הלבן, שאיבד לבסוף את מבנהו ואת צפיפותו התאית.
לעומת זאת, החלבונים הקודמים לעמילואיד בטא נצפו באופן חלש שעתיים לאחר החבלה. בזמן 24 שעות מרגע הפגיעה דפוס דיפוזי מתחיל להראות, מה שמעיד על חבלת ראש ראשונית. קריאות הנוגדן המשיכו להתחזק עד יום 26, אז דפוס בצורת Z מופיע בחומר הלבן, מה שמעיד על פגיעה היפוקסית משנית, כך על פי החוקרים.
על בסיס ממצאים אלה מסיקים החוקרים שהשינויים הכרונולוגיים המדווחים יכולים להיות שימושיים למטרת תארוך חבלת ראש טראומטית. הם מאפשרים לנו להבדיל בין מקרים ששרדו תקופה ארוכה מהחבלה לבין מקרים שהביאו למוות מיידי (במהלך 30 הדקות הראשונות לפגיעה).
מקור:
Tirado, R. et al. Forensic Medicine and Pathology (2018). 39 (3)
תגובות אחרונות