מובא להלן דיווח על מקרה קטלני של זיהום אדנווירוס מפושט בקרב מטופל המטולוגי מבוגר שלא עבר השתלה שסבל מלוקמיה לימפוציטית כרונית (CLL) והשלים טיפול משולב של כימו-אימונותרפיה מספר חודשים לפני שפיתח תסמינים בדרכי הנשימה. בקרב מטופלים כאלה, שלא עברו השתלה, ניטור אחר אדנווירוס בדם אינו מעקב שגרתי. עם זאת, כאשר מדובר באדנווירוס ואתר הזיהום היקפי יותר (כלומר, לא בדם), כגון החזה, ייתכן ויש צורך בניטור סדרתי אחר אדנווירוס בדם למשך כל המחלה.
עוד בעניין דומה
מקרה זה החל כזיהום חיידקי שהתחיל בחזה והגיב לטיפול ואחריו דלקת ריאות נגיפית עקב זיהום עם אדנווירוס שהתפשט לדם שבוע לאחר מכן, עם רמת עותקי דנ"א למ"ל שהגיעה עד 92 מיליון. למרות טיפול מיידי עם צידופוביר (Cidofovir), התפקוד הריאתי של המטופל המשיך להידרדר במשך השבועיים הבאים והמטופל הועבר למחלקת טיפול נמרץ. בעקבות זאת נוסף לטיפול התרופתי גם אימונוגלובולינים בעירוי ורידי וריבאבירין (Ribavirin – Copegus, Rebetol). עם זאת, המטופל מת זמן קצר לאחר מכן, עם נטל נגיפי של 20 מיליון עותקי אדנווירוס למ"ל בדמו.
כותבי המאמר ממליצים כי גם במקרים של מטופלים המטולוגיים שאינם מועמדים להשתלה, כאשר יש התייצגות של זיהום אדנווירוס חריף בדרכי הנשימה, יש לשקול ביצוע בדיקת דם של אדנווירוס על מנת לאתר סימנים לזיהום מפושט. ככל שבדיקה זו יכולה להתבצע בשלב מוקדם יותר, כך ניתן יהיה להתחיל את הטיפול מוקדם יותר (אם התוצאה תהיה חיובית לאדנווירוס), דבר שעשוי להביא לתוצאות קליניות חיוביות מוצלחות יותר.
מקור:
תגובות אחרונות